פוליגרף

מדבר שקר תרחק

מורדי מילר

"ועם השקר הזה השלישי, התארך אפו בהגזמה רבה כל כך, עד שפינוקיו המסכן לא יכול היה לפנות לצד זה או לצד זה. אם היה מסתובב לכאן, היה מכה בחוטמו במיטה ובזגוגיות החלון". ('הרפתקאותיו של פינוקיו', תרגמה: מרים שוסטרמן-פדובנו).

אז נכון, בניגוד לפינוקיו, האף שלנו לא מתארך כשאנחנו משקרים – אבל דרכים אחרות לגילוי השקר לא חסרות. כבר בתורה מופיע 'מבחן אמת' שנעשה לאישה הסוטה שטוענת שלא סטתה, על מנת לקבוע אם היא דוברת אמת. לכל אורך ההיסטוריה נעשו מבחני אמת בדרכים שונות: בימי הביניים למשל רווח ה'דו-קרב' במסגרתו היו בעלי המחלוקת נלחמים ביניהם בחרבות, כאשר האמונה הייתה שדובר האמת יקבל סיוע משמיים וינצח. מבחני אמת נוספים כללו קרבות בין תרנגולים המייצגים את בעלי המחלוקת, בדיקת הרוק ותרגילים פסיכולוגיים מתוחכמים גם כיום יש לא מעט אנשים המציגים עצמם כמי שיודעים לגלות שקרים. חיפוש קצר בגוגל יגלה בפניכם עולם שלם של קורסים שמבטיחים ללמד אתכם איך לזהות שקרנים. הרשו לנו לחסוך לכם את ההרשמה: ברוב ההרצאות יספרו לכם ששקרנים מסיטים את העיניים כלפי מעלה ובכיוון ימין, נעים באי נוחות, מחייכים פחות ומוסרים פרטים מבולבלים. מה שלא יטרחו לספר לכם הוא שכל האינדיקציות הללו, ללא יוצאים מן הכלל, הופרכו בשורה של מחקרים. כן, מסתבר שאפשר להישיר מבט, לחייך, לדבר בצורה נינוחה ומסודרת ועדיין לשקר.

ובכלל, מומלץ לפתח זהירות בכל הנוגע לזיהוי נחרץ של שקרנים. בראיונות שונים הדגישה ד"ר גלית-נהרי מאונ' בר-אילן כי "אין תבנית קבועה של התנהגות שקר. אנשים מתרבויות שונות, ממינים שונים, בעלי אישיות שונה, מתנהגים אחרת כשהם משקרים". אמנם כן, סימני שקר התנהגותיים מובהקים לא ניתן לספק, ומרבית הסימנים הרווחים בציבור אינם יותר מאמונות תפלות. כיוון שידענו שבכל זאת תרצו לשמוע על התנהגויות שמתקשרות לשקרים ליקטנו עבורכם, מתוך הספרות המחקרית, את הסימנים הבולטים: האישונים של שקרנים רבים מתרחבים בעת אמירת השקר; אנשים שמשקרים נוטים לנסח את אמירותיהם על דרך השלילה, למשל: 'אני לא שיכור' במקום 'אני פיכח'; דוברי שקר יגיבו לשאלות בצורה תמציתית וקצרה יותר; דוברי שקר יטו להתייחס פחות לעצמם בדבריהם. ולבסוף, חשוב לזכור שאין בנמצא מתכון קסם לזיהוי שקרים.

עם התקדמות המדע היו מי שביקשו לרתום את הטכנולוגיה לחשיפת שקרים, וכך – לפני כמאה שנים – הומצא מכשיר הפוליגרף. שמו של המכשיר מורכב מהמילים 'פולי' (מרובה) ו'גרף' (רישום) משום שהוא רושם תגובות פיזיולוגיות רבות של הגוף. בתחילת דרכו בדק המכשיר לחץ דם בלבד והתוצאות היו נרשמות על ידי המכשיר על גבי דף. כיום מרבית המכשירים ממוחשבים וכפי שנראה בהמשך רושמים מדדים פיזיולוגיים נוספים.

הגם שנמצאו לו מבקרים לא מועטים רכש הפוליגרף שם של מכשיר בעל אמינות גבוהה ונאשמים רבים – בתחומים שאינם פליליים – מבקשים או מתבקשים לעבור בדיקת פוליגרף על מנת לבחון את גרסתם. בשנים האחרונות נקשר הפוליגרף בפרשיות ציבוריות רבות בישראל: בוכריס, הצוללות והרב פינטו הם רק קצה המזלג.

 

למכשיר אין משמעות בלי הבודק

רגע לפני שנעבור להיכרות עמוקה יותר עם המכשיר חשוב לנפץ את המיתוס לפיו הפוליגרף הוא 'מכשיר אמת'. מכשיר שמצפצף בכל פעם שאתם משקרים, תמצאו רק בסרטים. וחשוב מכך: אין מדד פיזיולוגי שיכול להצביע במובהק על שקר. כך למשל במסמך 'שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה' מטעם היועץ המשפט לממשלה (נובמבר 2003; עודכן בספטמבר 2009) נכתב כי "מוסכם כי אין בנמצא תגובה פיסיולוגית ספציפית הניתנת לאיתור, אשר מייחדת את המצב הנפשי-תודעתי של אדם בעת שהוא משקר". גם פרופ' איתן אלעד מאוניברסיטת אריאל מדגיש כי "אין ביטוי פיזיולוגי ייחודי לאמירת שקר". עם זאת, המכשיר בהחלט יכול לזהות מתי האדם מגיב, גם באופן בלתי מודע, בצורה חריגה. אם בשאלה מסוימת המדדים הפיסיולוגיים של הנבדק משתנים בצורה משמעותית כנראה שהוא מוטרד ממשהו. פעמים רבות הסיבה היא שהנבדק משקר, אך לעיתים לחוסר הנוחות יכולה להיות סיבות אחרות וכאן בדיוק נכנס תפקידו של הבודק.

בשיחה עם 'עולם קטן' מציע פרופ' אלעד שלא להתרגש כשאנו שומעים על דמות ציבורית שיצאה דוברת אמת בבדיקת הפוליגרף. לדבריו "המכשיר מצביע על תגובת הנבדק לשאלות שהוא נשאל – אך מהן אותן השאלות? על פי ניסוח השאלה תיגזר התוצאה". השאלות, כך מסתבר, יכולות להשפיע על תוצאות הבדיקה ועל הבודק להיות מיומן ורגיש לדקויות. כך למשל ממליץ פרופ' אלעד לנסח שאלות קצרות, שכן עד ששאלה הארוכה מסיימת ועד שהנבדק משיב עליה "עלולה התגובה הפיזיולוגית שלו להיות מעבר לשיאה ולכן חלשה מהדרוש". דוגמה נוספת שמביא אלעד קשורה לגרסה של הנאשם. יתכן למשל שהנאשם מאמין כי לקח ארנק ולא גנב, לכן אם יישאל 'האם גנבת את הארנק מגברת כהן ביום שני בשעה 15:00' הוא יענה בשלילה ויצא דובר אמת. "לכן צריך לשאול 'האם לקחת'. ובכלל, השאלות חייבות להתייחס לעובדות ברורות ולא לדעות, מחשבות והערכות. למשל 'האם היית שיכור ביום חמישי' אינה שאלה טובה כי אנו בעצם מבקשים מהנבדק להעריך את מצבו ביום חמישי". אזהרה נוספת לבודקים היא לא לשאול על מספר אירועים בו זמנית, שכן יתכן שהנבדק עשה את אחד המעשים המתוארים ואילו את האחר לא עשה וכך יצא דובר שקר בנוגע למשפט כולו בעוד בנוגע לחצי מהמשפט הוא דובר אמת.

 

לנסות לעבוד על המכשיר

אם גם אתם בטוחים שאם רק הייתה לכם הזדמנות הייתם מצליחים לעבוד על מכשיר הפוליגרף אתם בחברה טובה. לא מעט אנשים חושבים שהם מיוחדים, ובניגוד לרוב האנשים הרי שהם יצליחו לשלוט בנשימה, במחשבה ובדמיון והמכשיר לא יגלה שהם משקרים. יודעים מה? אני מודה. גם אני חשבתי כך, ובמסגרת הכתבה החלטתי לנסות את מזלי. לשמחתי לא הייתי צריך לחפש רחוק, חמי איציק אור הוא בודק פוליגף ומה רבה הייתה פליאתו כשחתנו ביקש מרצונו החופשי להיבדק בפוליגרף.

וכך, ביום ראשון בבוקר נסעתי למשרדו של איציק, מנהל 'מכון אור לפוליגרף' בירושלים, כדי להתעמת עם המכשיר המאיים. קצת מוזר היה להיבדק על ידי מי שאת שיחותינו המרכזיות אנו מקיימים בניחותא סביב שולחן השבת. הנחמדות המשפחתית חלפה ומהר מאוד מצאתי את עצמי כנבדק מול בודק שמסביר לי על מה שצפוי לי. חשש כבד התגנב ללב: מי יודע מה ישאל אותי חמי? מה עוללתי לעצמי? "תירגע", אני שומע את קולו, "אין מה להילחץ". ברצינות?! להירגע?! הוא עוד עלול לשאול אותי אם אני יודע במקרה לאן נעלמה מסחטת התפוזים מהבית שלו…

ישוב כל כורסה נוחה, ועל כרית רגישה שבוחנת את התזוזות שלי; פניי אל קיר לבן וריק – מחבר אותי איציק למכשיר: שני צינורות גומי מתלפפים אחד סביב החזה והשני סביב הבטן לבדיקת השינויים בנשימה; לוחיות פלדה מוצמדות לחלק הפנימי של האצבע והקמיצה לגילוי התנגדות העור, וכרית לחץ דם מתלפפת סביב הזרוע לרשום שינויים בלחץ דם, נפח הדם וקצב הדופק.

הניסוי פשוט: איציק יראה לי שמונה קלפים, מ-1 ועד 8. אני אבחר את אחד הקלפים בלי לספר על בחירתי. לאחר מכן אתחבר למכונת הפוליגרף ואיציק ישאל אותי על המספרים שבחרתי. כיוון שבפוליגרף התשובות הן תמיד רק 'כן' או 'לא' ישאל איציק על כל מספר 'האם בחרת במספר 1?' וכן הלאה. אני, על כל המספרים אענה 'לא' וכך בוודאות אני משקר בנוגע לאחד הקלפים. התפקיד של מכשיר הפוליגרף יהיה לזהות איזה קלף בחרתי. קלי קלות, חשבתי לעצמי ונשמתי לרווחה שלא נשאלתי על מסחטת התפוזים. בחרתי את המספר 6 וחוברתי למכשיר. אני מוכרח להודות שהחיבור ללחץ דם קצת כואב והמחשבות שלי היו נתונות בחלקן לרצון עז שהבדיקה תסתיים בטווח זמן סביר. 'בחרת בקלף מספר 1?' שמעתי את קולו של איציק. בניסיון להערים על המכשיר עניתי "לא" מהוסס ודמיינתי שבחרתי את קלף מספר 1. קלף אחר קלף נשאלתי וכשהגיע קלף מספר 6 גייסתי את כל כוחותיי להסדיר את הנשימה. "לא", עניתי בביטחון, גאה בשליטה העצמית שלי. כשהסתיימה הבדיקה הראה לי איציק את מסך המחשב. המדדים בשאלה על קלף 6 הראו בצורה ברורה שהתגובה הפיזיולוגית שלי הייתה חריגה לעומת השאר ולאיציק לא נותר אלא לקבוע שבחרתי בקלף 6.

 

היכון, הכן, בדוק

בדיקת הפוליגרף היא בדיקה לא נעימה. פעמים רבות נשאל הנבדק שאלות אינטימיות, וכמובן שהמעמד של הנבדק כחשוד הוא מעמד לא פשוט. הבדיקה עצמה מתחילה הרבה לפני חיבור הנבדק למכשיר, כבר בזימון האדם לבדיקה. פעמים רבות, מדגיש פרופ' אלעד, הפעם הראשונה שאדם שומע שהוא חשוד היא כשמזמנים אותו לבדיקת פוליגרף. אגב, לאלו מכם שחוששים לקבל טלפון זימון לפוליגרף יש לנו בשורות מרגיעות: למעט בתפקידים ביטחוניים מסוימים ובמסגרת סיווג בטחוני לא ניתן לחייב אתכם לעבור בדיקה. מקומות עבודה יכולים במקרים מסוימים לחייב בדיקה תקופתית של העובדים, או בדיקה במקרים של חשד קונקרטי, וגם זה לאחר שהם חתמו על הסכמתם לכך.

אז איך מכינים את הנבדק לבדיקה? בשלב הראשוני הבודק מקבל מידע וחומר רקע מכל הצדדים המעורבים בסיפור ובוחר את מה שרלוונטי לבדיקה. לאחר מכן מזמין הבודק את הנבדק לפגישה. "בשלב זה אנחנו ממלאים 'גיליון לנבדק' על מנת לוודא שהנבדק כשיר לבדיקה", מתאר איציק.

מי לא כשיר?

"קטינים מתחת לגיל 13, נשים בהריון מעל חודש שלישי, מי שאושפז לאחרונה, מי שצורך סמים ואלכוהול ומטופלים בכדורים נפשיים". עם זאת, מסייג איציק "יש מקרים בהם אדם נוטל כדור לאורך זמן ונמצא במצב גופני מאוזן ואני אאשר לו את הבדיקה".

מטרה נוספת של שלב ה'גליון לנבדק' היא "להבין מי האדם שיושב מולי. למשל אני שואל אותו כמה שנות לימוד יש לו. את השאלות לנבדק אני מנסח בשפה שברורה לנבדק. אדם שלמד שמונה שנים לעומת אדם בעל תואר, לרוב יישאל שאלות ברמת ניסוח שונה. כך למשל באים אלי אנשים שלא מבינים את משמעות המילה 'למעט' ועבורם אני משתמש במונח 'חוץ מ'".

אחרי 'גליון לנבדק' מה השלב הבא?

"השלב הבא אורך כחצי שעה ונקרא שלב ה'פרה-טסט'. בשלב זה אני שומע ומבין את הגרסה של הנבדק, ובהתאם בונה את השאלות. בשלב הזה אני משמש גם כחוקר. מתוך הכרת הסיפור אני יודע מה בדיוק צריך לשאול. מגיעים אלי אנשים שגנבו במקומות העבודה, אנסו ובגדו. יש סיפורים קשים מאוד. התפקיד שלי הוא לקלף את כל שכבות הבצל. אם למשל אני שואל על אדם בשם 'אהוד', אני צריך לברר שהנבדק לא מכיר אדם נוסף בעל אותו שם. יכול להיווצר מצב בו אני אשאל על 'אהוד' והנבדק יחשוב על 'אהוד' אחר, לכן חשוב לשלול טעויות אפשרויות שעשויות לצוץ בבדיקה עצמה. הבדיקה היא החלק הקל ביותר. אני מסביר לאנשים שאני לא הסנגור ולא הקטגור שלהם, המטרה שלי היא אחת: להגיע לחקר האמת גם אם היא לא נעימה".

כלומר, הנבדק יודע מה יהיו השאלות לפני הבדיקה?

"כן. הנבדק צריך לחתום על השאלות, ולחתום שהוא מסכים להישאל עליהן. בבדיקה אני לא יכול להפתיע את הנבדק בשאלות חדשות, אך אני כן יכול לשנות את סדר השאלות. על הבדיקה אני חוזר שלוש פעמים, ובכל פעם הסדר שונה".

הנדבך האחרון לפני שמתחילה הבדיקה עצמה היא בדיקת הכיול. כיוון שהתגובות הפיזיות משתנות מאדם לאדם מחברים את הנבדק לחיישנים של המכונה ומייצרים שקר מכוון ואמת מכוונת. כך מזהה הבודק את התגובות הפיזיולוגיות של הנבדק בכל אחד מהמקרים. עכשיו כשהכל מוכן לבדיקה ההתרגשות מציפה את הנבדק, וזו בדיוק הסיבה שאת הבדיקה לא מתחילים בשאלה 'האם רצחת' אלא בשאלות פשוטות כגון 'האם אתה גר בירושלים?' ו'האם היום יום ראשון?'.

 

ראיון עם איציק

איציק אור (גיל +3), כיום מזכיר 'איגוד בודקי הפוליגרף הממוחשב בישראל', הגיע לעולם הפוליגרף אחרי עשרים שנות שירות במשטרה בהם שימש בין היתר כקצין יחידת סיור וכקצין חקירות במפלג הונאה בירושלים.

מי מגיעים אליך להיבדק בפוליגרף?

"מגיעים להיבדק מכל המגזרים, הן העסקי והן הפרטי. אני תמיד ממליץ ששני הצדדים יגיעו כדי שאוכל לקבל את כל הפרטים על נקודות המחלוקת. בנוגע למגזר העסקי יש כיום לא מעט חברות שמבינות את הערך של הפוליגרף. הן יכולות להפנות אלי עובדים כחלק מבדיקה תקופתית או לחילופין בנושאים נקודתיים כגון ציוד שנגנב. גם במסגרת גיוס כוח אדם יכולים להפנות לפוליגרף. למשל חברה שעוסקת בתחום רגיש ביקשה מהמתמיינים לעבור פוליגרף שיבדוק האם המידע שמסרו בקורות החיים שלהם הוא אמת. המתמיינים חותמים מראש שבאם הבדיקה תמצא משהו לא תקין הם לא יגויסו לתפקיד. המעסיקים רצו לוודא שהמרואיין סיפר אמת בראיון עבודה, כי אם הוא משקר בתהליך הגיוס למה שלא ישקר כשיעבוד? אתה לא רוצה לדעת כמה אנשים לא התקבלו לעבודה בגלל שאלת הפוליגרף 'האם כל מה שסיפרת בקורות-חיים הוא אמת'".

במקרים מסוימים, מספר איציק, יכול גם בית המשפט או בית הדין להפנות אנשים לבדיקה, כל עוד לא מדובר בתחום פלילי. כך למשל "כשאין שום ראיה נוספת ויש 'מילה נגד מילה' מבקש בית המשפט מהצדדים להיבדק בפוליגרף. אם הם מסכימים ולאחר שקובעים מראש מה יהיה משקל הראיה של הבדיקה".

במהלך השיחה עם איציק ועם פרופ' אלעד שמענו שוב ושוב את הבקשה 'לא לציטוט' ואת האמירה 'אני נזהר מאוד בדבריי'. החשש שלהם הוא מחשיפת סודות מקצועיים שעשויים לשמש כנשק בידי מי שמנסים להכשיל את הבדיקה. חשוב לזכור שכל נבדק אשם מנסה להערים על המכשיר ועל הבודק. ואכן, ישנם מי שמקדישים את חייהם לנסיונות הכשלת המכשיר, אחד מהם הוא אמריקני בשם דאג ויליאמס, בן 71 מאוקלהומה. ויליאמס שימש עקצין פוליגרף במשטרה המקומית באוקלהומה בין השנים 1972 ל-1979. לאחר שסיים את תפקידו הקדיש למעלה משלושים שנים כדי ללמד אנשים כיצד להערים על הפוליגרף, עד שבשנת 2015 נשפט ונידון לשנתיים מאסר.

סיבה נוספת לחשש היא שלא לחשוף סיפורים אמתיים שמגיעים אליהם. פעמים רבות הבודקים ניצבים מול דילמות מוסריות לא פשוטות. למשל – מה עושים אם במהלך השיחה המקדימה לבדיקה או במהלך הבדיקה עצמה מתגלים פשעים שביצע הנבדק, אך כאלו שאינם קשורים לבדיקה? "יש חובת דיסקרטיות ואמינות מול הלקוח", אומר איציק. עם זאת "בכל מה שקשור לעבירות קטינים אני מחוייב לדווח". במקרים רבים נאלץ לשמוע סיפורים מחרידים שלא הצדיקו חשיפה.

כיצד העבודה בפוליגרף משפיעה עליך באופן אישי?

"אני רואה בתחום הזה שליחות וחשוב לי מאוד שהאמת תתגלה. אם אדם יוצא דובר שקר אין לי בעיה לומר לו את זה. זה אולי נשמע קל אבל זה לא. זה מתחבר גם לעולם הדתי שלי: כאדם מאמין לא אתן לשקר לשנות שום דבר. מה שיוצא בבדיקה, זה מה שיוצא. אני ישן טוב בלילה כי אני אומר לנבדקים את האמת בפנים גם כשזה לא נעים".

האם איימו עליך?

"לא, אבל היו נבדקים שניסו לתת לי שוחד".

האם יש מקרים שבהם יש התלבטות?

"לעיתים רחוקות כן, משום שאת הבדיקה אני מבצע שלוש פעמים – כל פעם אני שואל את השאלות בסדר אחר. במקרים של תוצאות שאינן חד משמעיות כאלה אני בודק אם הנבדק ניסה לשבש את הבדיקה ואני מבצע בדיקה נוספת. היו בדיקות שהפסקתי באמצע אחרי שראיתי שהתגובות וההתנהלות באים לשבש בדיקה. לעומת זאת יש מקרים שהאמת מתגלה שלא במסגרת לבדיקה. למשל לפני שנתיים, בהפסקה שבסיום הבדיקה הראשונה בא אלי הנבדק ואמר לי: אני זה שגנבתי. אין צורך להמשיך בבדיקה".

 

שיטות הבדיקה

אם חשבתם שבדיקת הפוליגרף מתבצעת על ידי שאילת שאלות בנוגע לחשד, יש לפרופ' אלעד תגלית מפתיעה עבורכם. מסתבר שישנן שתי שיטות בדיקה. הראשונה מכונה 'שיטת שאלות ההשוואה' (CQT) והיא גם הנפוצה ביותר. שיטה זו מופעלת בארה"ב משנות השלושים ובישראל החלו להשתמש בה בשנת 1958. "בשיטה זו שואל הבודק שאלות רלוונטיות, שאלות אי-רלוונטיות ושאלות השוואה", מסביר אלעד. "שאלות רלוונטיות הן שאלות שמתייחסות ישירות לנושא הבדיקה ולחלקו של הנבדק, למשל 'האם לקחת את הארנק מגברת כהן ביום שני ובשעה זו וזו?'; שאלות אי רלוונטיות הן שאלות שהן אמת ידועה, למשל 'האם היום הוא יום ראשון?', 'האם שמך הוא מורדי?'; שאלות השוואה הן שאלות טעונות מבחינה רגשית למשל 'האם אי פעם לקחת לעצמך משהו שלא שייך לך ללא רשות?'"

איך באמצעות שיטת שאלות ההשוואה מגיע הבודק למסקנה?

"ההיגיון הוא שהנבדק יתמקד בשאלות שמסכנות את סיכוייו. כלומר אם הנבדק דובר אמת הוא יתמקד בשאלות ההשוואה, אם הוא דובר שקר הוא יתמקד בשאלות הרלוונטיות. יגיבו בעצמה לשאלות שיסכנו אותם. לדוגמה: אדם שהוא חף מפשע שלא לקח את הארנק, לא צריך לפחד משאלת הארנק. הוא הרי אומר את האמת. הנבדק דובר האמת מוטרד משאלת ההשוואה כי היא מסכנת אותו, התשובה היא לא חד משמעית והוא מוטרד. נבדק דובר שקר לעומת זאת יגיב לשאלה הרלוונטית כי הוא הכי מוטרד ממנה. הוא יודע שהוא משקר". למעשה, מסביר לנו אלעד, אדם יכול לצאת דובר שקר בשאלות ההשוואה אבל בבדיקה הוא יצא דובר אמת, משום שרואים שהוא מוטרד מהשאלות ההשוואה ולא מהשאלות הרלוונטיות.

שיטה זו נחשבת לפחות מהימנה מהשיטה השניה, שיטת הפח"ם, וקמו לה מתנגדים. כך למשל יש הסוברים שלא סביר שהנבדק, גם אם הוא חף מפשע, לא יהיה מוטרד מהשאלות הרלוונטיות המתייחסות ישירות לאירוע הנחקר. לפיכך יש להניח שגם נבדקים חפים מפשע יגיבו תגובה קיצונית לשאלות הרלוונטיות.

השיטה השנייה שמציג פרופ' אלעד היא שיטת פח"ם (פריטי חקירה מוכמנים). בשיטה זו, מסביר אלעד "מציגים לנבדק מידע מסוים שקשור לעבירה הנחקרת ולידו פרטים נוספים מאותו עולם תוכן – למשל כשנגנב ארנק בצבע לבן, מי שיודע את צבע הארנק הוא הנגנב והחוקר. החשוד לא אמור לדעת באיזה צבע הארנק אם לא הוא גנב אותו. שואלים אותו מה הצבע, ואם יגיד שיודע אז יצטרך להסביר מהיכן יודע. אם רואים בבדיקה שיש לו תגובה עקבית לצבע לבן משמע שהגיב והשאלה היא למה. הסבירות היא שהוא יודע. אדם שלא יודע מפזר את התגובות שלו ולא מגיב. חוזרים כמה פעמים. אם יתן הסבר מניח מצוין, ואם לא הוא מתחיל להסתבך". "שיטת הפח"ם היא שיטה מדעית", קובע אלעד, "בניגוד לשאלות ההשוואה שהן משהו אמנותי יותר שכן הבדיקה תלויה גם ביכולת הבודק לשאול שאלות נכונות". פרופ' אלעד מבקש להדגיש ש"בשתי השיטות צריך לאסוף פרטים מוכמנים שהחשוד כנראה ראה והפנים וזוכר, והחף לא יוכל לנחש. למשל: אם הנרצח לבש מכנסי ג'ינס, יש להניח שכל נבדק ינחש שהג'ינס היה בצבע כחול. זה פריט לא טוב. פריט טוב הוא כזה שקשה לנחש, כמו צבע ארנק, ושהנבדק האשם ודאי ראה וזיהה. הנבדק גם אמור לדעת מה הייתה שיטת הרצח או אופן הכניסה לבית שנפרץ".

איציק מספק לנו דוגמה נוספת לחקירה בשיטת פח"ם "נגיד שבוצע רצח בירושלים והרוצח החביא את הגופה במקום בירושלים: אתה לוקח את המפה של העיר, מחלק אותה לארבעה חלקים ושואל את הנבדק 'האם החבאת בשטח A', וכן הלאה על יתר החלקים – ומזהים באיזה חלק התגובות שלו חריגות".

אם שיטת הפח"ם נשמעת לכם מוכרת, זה כנראה משום שאתם חושבים על אדם הראשון. "ה' שואל את אדם הראשון 'אייכה'", אומר פרופ' אלעד, "והוא עונה שהוא מתחבא משום שהוא עירום. מאיפה הוא יודע שהוא עירום? רק משום שהוא עשה מעשה אסור הוא יודע, אם הוא לא היה עושה את המעשה האסור הוא לא היה יודע. זו בדיקת פח"ם. ה' שואל אותו 'מי הגיד לך כי ערום אתה?'".

 

הפוליגרף בבית המשפט

בעוד בבתי משפט אזרחיים, אם שני הצדדים המעורבים מסכימים לכך, ניתן להסתמך על תוצאות בדיקות הפוליגרף הרי שבתחום הפלילי לבדיקה אין תוקף כראיה ומשלב כתב האישום חל איסור להשתמש בפוליגרף. עם זאת במדינות אחרות דוגמת יפן, בלגיה וחלק מהמדינות בארה"ב הבדיקה קבילה. "בתחום הפלילי הפוליגרף יכול להיכנס רק משלב החקירה ועד לסיום ההליך החקירתי", מסביר איציק, "ברגע שמתחיל הדיון בבית המשפט הפוליגרף יוצא מהתמונה ובית המשפט מסתמך על ראיות. בשלב הראשוני זה יכול לעזור בתחום של מעצרים. למשל, אדם שהגיע לבית המשפט בעקבות אירוע מסוים והשופט קבע שיהיה במעצר עד תום ההליכים, יכול לבצע בדיקה ועל סמך הבדיקה יוחלט לשחרר אותו למעצר בית".

שוחחנו עם עו"ד משה אלון, מומחה בתחום הפלילי, על מנת לשמוע על השימוש המשפטי בפוליגרף. לדברי אלון "זה נכון שהפוליגרף לא מהימן במאה אחוזים, אבל מצד שני מרשיעים בבתי המשפט בעקבות התרשמות שופט מ'אותות אמת'. מדוע התרשמות שופט טובה יותר ממכשיר הפוליגרף? תמיד יימצא יסוד של חוסר וודאות והשופט, לא בכוונה, עשוי לטעות. גם הוא בשר ודם. כשפוליגרף נעשה על ידי איש מקצוע שיודע כיצד בודקים וכיצד מנטרלים משתנים חיצוניים כמו התרגשות, תרופות וכדו' ויודע לשאול את השאלות הנכונות – אז מהימנות הבדיקה בהחלט גבוהה ומצדיקה שימוש במשפט הפלילי". גם פרופ' אלעד מסכים שהפוליגרף, בשיטת הפח"ם, צריך להיות קביל "גם בדנ"א יכולות להיות טעויות. בשיטת הפח"ם אם אני לוקח עשרה פריטים ובכל הפריטים אנו רואים שהנבדק מגיב הסיכוי שהוא לא אשם כל כך קטן. לדעתי זה צריך להיות קביל. גם ביפן זה קביל, בניגוד לשיטת ההשוואה שאינה קבילה ובצדק. שאלות ההשוואה צריכות לשמש כמכוונות חקירה בלבד".

אתה ממליץ ללקוחות שלך להיבדק בפוליגרף?

אלון: "לא תמיד אני מפנה את הלקוחות לבדיקה, משום שכשהבדיקה נעשית על ידי גורמים משטרתיים וגורמי חקירה כגון מח"ש אני לא יודע מי עורך את הבדיקה, ועד כמה השאלות מגמתיות. פעמים רבות אדם דובר אמת, והמכשיר אמין מאוד, אבל בגלל סוג השאלות ואופי הבדיקה, או בדיקה מגמתית שנועדה 'להפליל', יוצא שהנבדק לא דובר אמת ואתה מגיע למצב שאתה פוגע בחשוד שלך. לכן אני פחות אוהב את הבדיקות המשטרתיות. יכולים להפנות לאדם שאלות שאינן קשורות לחקירה ולהפליל אותו בדברים אחרים. למשל אני יכול לשלוח שוטר שנחקר בחשד לעבירת הונאה כלשהי, ובפוליגרף ישאלו אותו 'פעם ביצעת משהו לא חוקי?'. זו שאלה שכמעט כל נחקר יפול בה, ומבדיקה תמימה יצא שהחשוד יפליל את עצמו בדברים אחרים. נכון שהפוליגרף לא יכול להגיע לבית המשפט אבל עבור המשטרה זו אינדיקציה ואם היא רוצה אחר כך לפטר מישהו או להטיל עליו מגבלות מסוימות היא תוכל לעשות זאת. אני שולח את החשוד לבדיקה אצל גורם מקצועי שאני סומך עליו, ואז אני יכול להשתמש בבדיקה הזו בשימוע. לא תמיד היחידה וראש התביעות מקבלות את חוות הדעת הזו בברכה. הם חשדנים ושואלים ולמה הלכת לבדיקה פרטית?', 'למה סרבת לבדיקה שלנו?' הבדיקה יכולה לעזור לי במקרה שהמשטרה לא עושה בדיקת פוליגרף ואז אני בא עם בדיקה שלי ומראה אותה ואם זה נעשה על ידי בודק רציני ומקצועי, הגוף התביעתי מקבל את הבדיקה הזו".

כיצד יכול הפוליגרף להועיל בשלב החקירתי בתחום הפלילי?

"אם חוקר פלילי נתקע במבוי סתום או שיש לו 'מילה נגד מילה' הוא ירצה לשלוח את המתלונן והחשוד לבדיקה בפוליגרף ולראות מי מהם דובר אמת. את הממצאים הוא לא יכול להציג בבית המשפט, אבל הוא כן יכול להטיח אותם בחשוד. אגב, יש הנחיה של היועמ"ש לממשלה שלא עושים בדיקת פוליגרף לחשוד מבלי שהמתלונן עובר בדיקה כזו. זכותו של המתלונן לסרב לעבור בדיקה אך אז אין סיבה להעמיד את החשוד בבדיקה. לצערי פעמים רבות לא מקיימים את זה. נתקלתי בתיקים, כמו תיק שאני מנהל עכשיו, בו מח"ש ביקשו משוטר לעבור בדיקה בעוד המתלונן עצמו לא עבר בדיקה. ההמלצה שלי לחשוד היתה שלא לעבור את הבדיקה".

לדברי אלון הפוליגרף יכול להוות כלי מצוין עבור עורכי דין, גם פליליים, בהתאם לצרכים שלהם "לפעמים מעבירים חשוד בבדיקה כדי לראות אם יש בעיה. אני מתעניין במה שהלקוח אומר לי; מה האמת שלו. אם אני יודע בוודאות שהלקוח שלי אשם, ברור שלא אוכל לייצג אותו ולומר שהוא לא אשם. אני כן יכול ללמוד איפה יכולות להתעורר בעיות בגרסה שלו, ולפעמים יוצא שהוא לא דובר אמת בשאלה מסוימת לא כי הוא אשם אלא כי יש משהו שמסתתר מאחורי זה".

תוכל לתת דוגמה?

"לא אתן דוגמאות כדי לא להסגיר תיקים".

מה דעתך על הבדיקה בשיטת הפח"ם?

"יכולות להיות בעיות עם השיטה הזו. בכוונה או שלא בכוונה החוקר יכול להדליף לנחקר את אותו פח"ם ואז למעשה נוצרת אינדיקציה שלא קיימת, לכן אנחנו מתנגדים לבדיקה הזו. יכולים להכניס לנחקר אינפורמציה כלשהי לפה או לזיכרון או לתודעה ואז משתמשים בזה כדי להראות שהוא מעורב בעבירה. זה משהו שהוא מאוד מסוכן עבורנו כסנגורים. זה יכול להזיק ללקוח. כיוון שזו אינדיקציה חקירתית – עוזר להחליט מה לעשות עם התיק הזה, אם ללכת לכתב אישום או לא, אז יוצא שאני נותן כלים נגד הלקוח שלי. הרבה עורכי דין אומרים אם הלקוח אומר בוודאות שהוא דובר אמת, אז זו רשלנות לא להעמיד אותו בבדיקה עצמאית, עם בודק רציני, שיראה שהוא דובר אמת".

אחת הנקודות הרגישות ביותר בשוק הפוליגרף בישראל היא היותו שוק פרוץ. אין בישראל חוק רישוי לפוליגרף. כיום ישנם שני איגודים מקצועיים לפוליגרף, 'איגוד בודקי הפוליגרף בישראל' ו'איגוד בודקי הפוליגרף הממוחשב בישראל' אשר יחד מונים לא יותר מ-200 בודקים. עם זאת כל אדם יכול לרכוש מכשיר פוליגרף ולהכריז על עצמו כבודק גם מבלי שעבר כל הסמכה. לדברי עו"ד אלון כששומעים שאיש ציבור נמצא דובר אמת או שקר בבדיקת פוליגרף צריך לבדוק טוב מאוד אצל מי הוא עבר את הבדיקה ומה היו בדיוק השאלות שהוא נשאל "אם זו בדיקה של מכון לא רציני, מכון שקל וחצי, אז האמינות של הבדיקה תהיה בהתאם", הוא אומר. "לעומת זאת אם הוא עבר את הבדיקה אצל גורם מוסמך ואני יודע מה היו השאלות שהוא נשאל אז אני יכול להתייחס לה ברצינות. אני באופן אישי נמנע מלהשתמש בגורמים שאני לא סומך עליהם במאה אחוזים מבחינת הבדיקה. זה לא תורם כלום".

מה דעתכם על שוק הפוליגרף בישראל?  

עו"ד אלון: "זה בעייתי שאין על זה פיקוח. מצד שני, אם רוצים באמת להפיק תועלת מחוות הדעת של בודק מסוים הוא צריך לעמוד בקריטריונים. אם למישהו יוצא שם של אדם שבודק בהתאם לגורם שמשלם לו, 'חוות דעת להשכיר', אז מהר מאוד האמינות שלו תפגע".

פרופ' אלעד: "אני עצמי הייתי במשטרה. יש די הרבה שרלטנים בשוק הפרטי שאני לא מכיר אותם. יש את 'איגוד בודקי הפוליגרף', ויש את האיגוד המתחרה הממוחשב. כל אחד עם דרישות משלו. באופן אישי אני מכיר את 'איגוד בודקי הפוליגרף' ושם יש אנשים רציניים שעברו הכשרה רצינית ובעלי ניסיון של חמישים שנה. את האיגוד המתחרה אני פחות מכיר ומניח שיש שם גם בודקים טובים וגם פחות טובים".

איציק: "רוב בודקי הפוליגרף בארץ הם יוצאי מערכות הביטחון. להפעיל מכשיר זה לא מספיק. הניסיון שלנו בחיים וההיחשפות לכל כך הרבה מצבים הוא למעשה הבודק ולא המכשיר. לדעת לנסח את השאלות נכון – שזה הדבר הכי חשוב. ההכשרה היא בעיקרון מאוד אינטימית. אני מול מורה. הלימודים מצריכים 420 שעות לימוד, הגשת פרויקט ולאחר מכן עמידה בדרישות של 'האיגוד הישראלי לבודקי פוליגרף הממוחשב' מגיע לוועדת קבלה. בשלב הראשוני אתה שוחר, עד 300 בדיקות פוליגרף. רק אחר כך אתה בודק מן המניין. אתה עובר בדיקות, מעביר בדיקות על המורה וכו'. לומדים פיזיולוגיה, פסיכולוגיה, אנטומיה".

 

הפוליגרף בצבא

בחודשים האחרונים נפל דבר בחיל האוויר. שני מינויים בכירים בוטלו בשל בדיקות פוליגרף. במקרה הראשון התגלה בפוליגרף שקצין בדרגת רס"ן צרך סמים. קידומו של הקצין עוכב ויתכן שיודח מצה"ל. במקרה שני קצין בדרגת סא"ל נכשל בבדיקת פוליגרף במסגרת הסיווג הביטחוני ומינויו למפקד טייסת אפאצ'י בוטל. מקרים אלו הם רק דוגמאות עכשוויות למרכזיות הפוליגרף בתפקידים בטחוניים. מקרה חמור נוסף ארע לפני שנתיים כשסא"ל אלעד מרום, קצין בכיר בחיל הים, הודח אחרי שנכשל בבדיקת פוליגרף הקשורה לבטחון מידע.

בצבא ובשב"כ בדיקות פוליגרף מהוות במקרים רבים תנאי לקידום. קצינים מדרגת סא"ל, כמעט בכל תפקיד, יידרשו לעבור בדיקה, ובתפקידים רגישים יעברו המשרתים בדיקות תקופתיות. ב'חוק השב"כ' משנת 2002 נכתב כי "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה (…) קביעת הוראות בדבר סיווג בטחוני לתפקידים ולמשרות בשירות הציבורי ובגופים אחרים, כפי שקבעה הממשלה (…) קביעה של התאמה בטחונית של אדם לתפקיד או למשרה שסווגו בסיווג בטחוני, לרבות על ידי שימוש בבדיקות פוליגרף". גם בהנחיה משטרתית משנת 2002 נכתב כי "שימוש נכון בבדיקות פוליגרף יש בו כדי לסייע באופן משמעותי לחקירה. מילוי נכון של תנאים מקדמיים יבטיח עריכת בדיקת פוליגרף יעילה". עם זאת הודגש בהנחיה כי "בדיקת פוליגרף אינה משמשת כתחליף לחקירה". בהנחיה פורט גם כיצד יש להתנהל לקראת הבדיקה: "הכנת החשוד המועמד לבדיקה צריכה לכלול הצגה מפורשת של החשד נגדו, בהתייחס לפרטים מהותיים של העבירה וקבלת מענה שלילי החלטי לגבי מעורבות כלשהי בעבירה. יש ליידע את המועמד לבדיקה, לפחות יום אחד לפני הבדיקה בדבר היותו חשוד בביצוע עבירה, ספקות החוקר בהתייחס לאמיתות גרסתו והכוונה לבדקו בפוליגרף. יש לקבל את הסכמתו המפורשת של החשוד להיבדק בפוליגרף. זאת לאחר שהובהר לו שזכותו לסרב לכך".

הפוליגרף בצבא שונה במהותו מפוליגרף במסגרת המשפטית, שכן בעוד בעולם האזרחי הנבדקים לרוב נשלחים להיבדק כחשודים הרי שבצבא מדובר בהליך שגרתי שנדרש במסגרת הסיווג הביטחוני. כפי שנראה מהדוגמה של אמיר קלנגל יש לבדיקות הצבאיות השפעה הרתעתית גדולה.

אמיר קלנגל, כיום סטודנט למשפטים ב'קריה האקדמית אונו', מספר ל'עולם קטן' על חוויית הפוליגרף בצבא. קלנגל ששירת כקצין ביחידה מסווגת מספר כי לפני מספר שנים, בעודו בתפקידו, הובהר לו שהוא עשוי לעבור בדיקת פוליגרף. כקצין ביחידה נהג קלנגל לשלוח חיילים לבדיקות פוליגרף, עד שבאחד הימים נודע לו שהוא עצמו קיבל זימון לבדיקה. "נאמר לי שכיוון שאני חשוף לסודות בחרו בי להיבדק, ושזה הליך שגרתי. נאמר לי שאם אסרב לבדיקה זה ייחשב כסירוב פקודה". השמועה לפיה הקצין ששולח חיילים לפוליגרף נשלח בעצמו לבדיקה, מספר אמיר, עשתה כנפיים ביחידה וגרמה להרתעה בכל הקשור לביטחון מידע.

"בהתחלה לקחתי את התהליך כחוויה. בהתחלה נתנו לי חוברת למלא, ולאחר מכן עשו לי תחקיר שהיה מוכוון לתפקיד שלי. לאילו דברים הייתי חשוף, האם דיברתי על הדברים האלו עם אחרים, האם שתיתי אלכוהול בתפקיד, האם אני סוכן זר, האם באתי במגע עם אנשים לא מוסמכים. השאלות היו מאוד נקודתיות. אחרי מילוי החוברת מדברים עם המפקדים, ההורים, ואז הזמינו אותי לבדיקה".

ההזמנה הלחיצה אותך?

"כיוון שלא מדובר בהליך פלילי, אלא הרתעתי, לא דאגתי. עם זאת הבדיקה עצמה הייתה מאוד מלחיצה. בבדיקה עצמה מותר לענות רק 'כן' או 'לא'. אין תחום אפור. הבודק היה חד, דוחף לפינה, לא מישהו שאתה שותה איתו קפה שחור. הוא התחיל בצורה נינוחה אבל ככל שהזמן עבר הבודק נאטם. צריך לזכור שבבדיקה אני מחובר בכל הגוף".

איך הכינו אותך לבדיקה?

"אמרו לי שמדובר בבדיקה שבין 3 ל-5 שעות ללא הפסקה. מחוץ לחדר הבדיקה ישבתי עם קצינים נוספים מהצבא, שתינו קפה והיינו נינוחים. כולנו הרגשנו שזו חוויה אך גם היה חשש. ידענו שבסוף הבדיקה יחליטו אם אנחנו דוברי אמת או שקר".

 

ספר לנו על הבדיקה עצמה

"בהתחלה אמרו לי 'תנשום', 'תשתעל', 'תדבר', 'תדמיין' וכו' כדי לבדוק תגובות שונות של הגוף במצבים שונים. הבודק הסביר לי מראש שלא חושדים בי ואז התחלנו בבדיקה. שאלו האם מעלתי בתפקיד ועניתי שלא. לאחר מכן עברנו לשאלות מורכבות יותר, למשל 'האם אי פעם העברת מידע חסוי לאחד ממקורביך?' במקרה הזה התשובה היא לא פשוטה. זו שאלה שצריך להתלבט בה. אני מריץ בראש את כל הסיטואציות האפשריות וזה נהיה מלחיץ. התשובה שלי הייתה גבולית, והבודק אמר: תנסה לחשוב האם גילית סוד כלשהו. אמרתי 'לא'. הוא ביקש שאחשוב שוב. בסוף התברר שדיברתי עם חבר שמשרת ביחידה מסווגת – הוא סיפר לי על יכולות שקיימות אצלו ביחידה ואני אמרתי שגם אצלנו יש יכולות דומות. בהתחלה לא חשבתי על זה, אבל אחרי שפשפשתי בזכרוני הגענו לנקודה הזו ובהתאם השאלה נוסחה מחדש והכל היה בסדר".

תוכל לשתף בדוגמה לשאלה בה נכשלת?  

"שאלו אותי 'האם מישהו בסביבה מעיד עליך שאתה לא דובר אמת?' גם כאן היה לי קשה לענות. מאיפה אני יודע מה חושבים עלי? אולי במסגרת התפקיד יש אנשים שחושבים שאני משקר כדי להשיג הקצאות מסוימות עבור החיילים שלי? בסוף הבודק צמצם את השאלה ל'האם מישהו חושב שאתה שקרן שיטתי', ואז התשובה הייתה שלילית ויצאתי דובר אמת".

קלנגל מספר שבזמן הבדיקה הוא לא רואה את הנתונים. המסך מופנה לבודק וכשיש משהו חריג הבודק אומר 'לא אמרת אמת, למה?' בסוף, אם דאגתם, קלנגל עבר את הבדיקה – את התוצאות המדויקות בנוגע לכל שאלה אסור היה לו לראות והן הועברו ישירות ליחידה. "הבדיקה הייתה מלחיצה", מסכם אמיר, "הייתי צריך זמן לעכל את החוויה הזו". ובכל זאת משהו חיובי כן יצא מהבדיקה "העובדה שאני יודע שאני עשוי לעבור פוליגרף עזרה לי ביום-יום לחשוב כל הזמן האם מה שאני אומר יכשיל אותי בפוליגרף. יש לי חברים בשב"כ שעוברים בדיקות קבועות והם פשוט לא מדברים על שום דבר. גם ביחידה שלי הבינו שאם לקחו את אמיר לפוליגרף אז כל אחד בסכנה וצריך להקפיד על בטחון מידע".